תנועת הדרקון  הפקת העוצמה באומנות הלחימה

 

         ״דרקון החוצה את השמים וצולל עד למעמקי האוקיאנוס״

 

 דרך הפקת האנרגיה ברמה הגבוהה של אומנויות הלחימה היא אינה ליניארית. היא שונה מדרך החשיבה המערבית ליצירת עוצמה, ואינה מבוססת על כח, תנופה, מאמץ והשקעה ממוקדת. היא אינה מנסה לייצר אנרגיה חדשה על פי העקרונות הפיזיקלים של התנופה, אלא משתמשת באנרגיה הפוטנציאלית אשר כבר קיימת בתוך סיטואציה למען הפקת העוצמה.

 

 הבחירה בתוך הסגנונות השונים, לתאר את התנועה דרך תבניות תנועה של חיות, או דרך חמשת האלמנטים של הרפואה הסינית (כמו בשינג -אי), נובעת אם כן מתוך נאמנות לרעיון התנועה הגבוהה, תנועה אשר אינה נוצרת בדרך שכלתנית, או כוחנית ונעה בחכמה בדומה לתנועה אשר בטבע. זו גם הסיבה מדוע ספרי ההדרכה באומנויות הלחימה הסיניות כתובים יותר כמו ספרי שירה ופילוסופיה, מאשר כמו חוברת הוראות הפעלה המבוססת על רצף של שלבים. במקום זאת אנו מקבלים שורה של דימויים המתחברים לאחד.

 

 

  כפי שניתן לראות במה שמתאר הגרף הליניארי, הכח הליניארי זקוק לזמן, תאוצה ותנופה כדי לבנות את עצמו, הוא צפוי מאוד בתנועתו, ומתקשה ליצור שינוי והשתנות. ניתן יהיה על פי תנועתו העקבית כל כך וה״טלגרפית״ (תנועה המשדרת את סופה עוד בתחילתה, ע״פ ברוס לי) , לזהות היכן יהיה בכל רגע ורגע ובכל נקודת זמן. ולכן התנועה הליניארית תהיה גם קלה לזיהוי וצפויה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 את רעיונות הפקת האנרגיה ברמה הגבוהה, ניתן לראות בתוך תבניות התנועה אשר בסגנונות השונים. בסגנון השינג-אי לדוגמא, תבנית הדרקון מתארת את המנעד הגדול ביותר של התנועה - ״דרקון החוצה את השמים וצולל עד למעמקי האוקיאנוס״, תנועה גדולה ועוצמתית אשר ניתן לראות בה בשל גודלה את עקרונות הפקת הכח ביתר קלות, ודרך ההתבוננות בה להסביר את רעיון התנועה הלא ליניארית.

 

המורה סו דונג צ'ן מעדיף לתאר את תנועת הדרקון בדימוי עכשווי יותר - ״היות ואין היום בעולם דרקונים״, סו דונג צ'ן מעדיף לתאר את התנועה יותר כתנועת רכבת ההרים בלונה פארק.

 

 אם נתבונן בתנועת רכבת ההרים נוכל לראות בה רצף של עליות וצלילות אשר ניתן לתאר אותן בגרף, כתדר על ציר הזמן. אם נפרק כל מחזור בתוך הגל שנוצר, לשתי התנועות המרכיבות אותו - עליה וירידה,  ניתן לראות בכל מקטע, תנועה דוקא של גרף אקספוננציאלי. זאת לעומת הגרף הליניארי של התנועה הכוחנית.

 

 תנועת העליה כלפי מעלה של רכבת ההרים, המקבילה לתנועת ה״דרקון חוצה את השמים״, מספרת את רעיון בנית האנרגיה לקראת הפקתה, בדומה לתנועת הגל בים הכונס את עצמו למעלה וקדימה עד לשיא הגובה, ההשתברות וההתפרצות. תנועה זו ניתנת לתיאור על ידי גרף אקספוננציאלי עולה. דרך האימון ותרגילי היסוד מלמדים את גופינו כיצד ליצר את תנועת הגל הפנימי בתוכינו. הגל הפנימי מניע ובונה את האנרגיה לקראת הפקתה.

לעומת זאת הגרף היורד, ״דרקון צולל עד למעמקי האוקיאנוס״, מתאר את תנועת הצלילה המטלטלת כלפי מטה של רכבת ההרים. התנועה יוצרת את עוצמתה על ידי הוצאת האנרגיה הפוטנציאלית מאיזון כלפי הגרביטציה ושחרורה בכוון תנועה מסוים. כך פועל גם אומן הלחימה בתנועת הפקת העוצמה.

הוא מוציא את עצמו מאיזון ומתחיל בקריסה של המבנה, רק במעט כלפי הגרביטציה (קל לזהות  את הרגע בסגנון ה״שיכור״ למשל), ומיד ברגע השחרור מתעל את האנרגיות אשר יצאו מהאיזון לתוך מבנה תנועה של הפקת העוצמה. כמו אדם נופל, הבוחר ברגע הנפילה ליפול דוקא בכוון מסוים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 אימון בתנועה זו דורש קודם כל יכולות עדינות של הקשבה עצמית. הקשבה ליציאה ולחזרה מהאיזון, לשחרור, ולרגע בו הכל מתחבר בשנית לכוונה אחת. אך ההקשבה החשובה ביותר היא קודם כל לאגו, אשר מאמין באדיקות בתנועה הכוחנית ובמאמץ. האגו לא סומך על התנועה הגבוהה, היות והיא לא יוצרת בגוף תחושת מאמץ. האגו רגיל ל״הזיע״ למען ההשגיות ומודד באופן ליניארי את ההצלחה ביחס לכח המושקע, לכן הוא משתדל להוסיף לכל תנועת עוצמה רק קצת כח, ליתר ביטחון. כווץ המאמץ בשרירים למען הכח גורם לסטגנציה במבנה, חוסם את האנרגיה ופוגע בהפקת העוצמה.

 

וכאן אנו חוזרים לנקודה הראשונית של האימון. אומן לחימה אשר משכלל את יכולותיו הפיזיות, ללא עבודה פנימית וריגשית, יתקשה להתקדם. ללא מודעות להפעלות האגו בתוכו, המונעות מהפחד, הכוחנות וחוסר הביטחון, התנועה תישאר ברגע המפגש כוחנית, מכווצת ולינארית. המודעות לבחירות הפנימיות, והאימון בעבודה הפנימית,  לבחור לנוע מתוך מקום שונה מההרגל, משכללים את יכולותיו של אומן הלחימה.